פרופסור יצחק ברוורמן, בן 60, נשוי ואב לארבעה (דולב, ניצן, לוטם ושקמה) וסבא לנכדה (לילך), מתגורר בנשר. הוא מספר כי תחומי הביולוגיה והרפואה הם חלק בלתי נפרד ממשפחת ברוורמן. הוא עצמו למד בתיכון לימודי ביולוגיה, אשתו עירית היא ביולוגית ושלושה מתוך ארבעת ילדיו עוסקים במקצועות הפרא רפואיים – קלינאי תקשורת, מהנדסת ביוטכנולוגיה וסטודנטית לריפוי בעיסוק.
זה 20 שנה עושה פרופ׳ ברוורמן את דרכו מדי יום לבית החולים הלל יפה, כאשר תחומי התמחותו הם אף אוזן גרון וכירורגיית ראש-צוואר, רינולוגיה ושינה. את לימודי הרפואה למדד בטכניון בחיפה. לאחר מכן התמחה בתחום אף אוזן גרון בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. יצא לתת התמחות באוניברסיטת McGill שבמונטריאול, קנדה, ולאחר שסיים חזר לארץ והחל לעבוד כרופא מומחה בתחום האף והסינוסים ב"הדסה עין כרם". כעבור כשנתיים, עבר לבית החולים כרמל בחיפה.
שנה לאחר מכן, בשנת 2000, הגיע למרכז הרפואי הלל יפה והחל לשמש כמנהל היחידה לאף, אוזן גרון וכירורגיה של ראש צוואר. עם השנים פיתח את היחידה למחלקה מוכרת להתמחות מלאה עם חמישה מתמחים, שבקרוב צפויה להפוך למחלקה עם תת התמחויות באף אוזן גרון כללי וילדים, ראש-צוואר, אוזניים, אוטונוירולוגיה, רינולוגיה ודום נשימה בשינה.
היחידה לאף אוזן גרון ב"הלל יפה" מספקת פתרונות מתקדמים בתחומים של דום נשימה בשינה ונחירות, בנוסף לניתוחי סינוסים מתקדמים בשיטות מורכבות. כמו כן היחידה עוסקת במחקר ונכון להיום ישנם כ-20 מחקרים בשלבי מחקר שונים. "היחידה הזו", אומר פרופ ברוורמן, "היא גם היחידה בישראל שנותנת שירות ארצי למחלה נדירה שנקראת OPMD בשיתוף המחלקה הנוירולוגית ופרופ' בלומן. מדובר במחלה האופיינית ליוצאי העדה הבוכרית אשר פוגעת בשרירי הבליעה והעיניים".
מדוע בחרת בתחום זה?
"תחילה רציתי להיות רופא ילדים. כשהתחלתי להתייעץ עם רופאי ילדים הבנתי שהם נמצאים בקשר רציף עם רופאי אף אוזן גרון ושכדאי לי לפנות לתחום זה שיש בו פן יותר מעשי, טכני וכירורגי. מה גם שזהו תחום עצמאי שמשלב בתוכו כירורגיה, רפואה פנימית, רפואת ילדים וגם אסתטיקה הקרובה מאוד לליבי".
מי המודל לחיקוי שלך, המנטור?
"שלושה רופאים בכירים בתחום הרינולוגיה מהווים עבורי מודל לחיקוי: פרופ' היינס שטמברגר ז"ל, שנפטר לפני כשנה והיה הראשון להכניס לעולם את הניתוחים האנדוסקופיים של הסינוסים. השני הוא פרופ' דיוויד קנדי, חוקר דגול ואחת הדמויות החשובות בתחום אף אוזן גרון, שהכניס לפני למעלה מ-20 שנה את הניתוחים האנדוסקופים לארה"ב. אני נפגש עימו לעתים בכנסים ברחבי העולם. הרופא השלישי הוא פרופ' וולפגאנג דרף ז"ל מגרמניה, אחד המנתחים הדגולים באירופה שיש אפילו ניתוחי סינוסים הקרויים על שמו".
ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים.
"היו הרבה מקרים בלתי נשכחים אך שניים מהם זכורים לי היטב. מקרה אחד הוא של אישה צעירה שהגיעה לחדר מיון עם סכין באורך של כחצי מטר תקועה בתוך חלל הפה ועמוד השדרה. באופן בהול היא הוכנסה לניתוח והסכין נשלף בזהירות מגופה תוך שמירה על האיברים הפנימיים כך שלא ייווצר דימום. למזלה הרב, לא נגרם נזק לעמוד השדרה על אף שהסכין חתכה את החוליה הצווארית העליונה.
"המקרה השני התרחש בעקבות פיגוע רב נפגעים שהתרחש בערב ליל הסדר במלון פארק בנתניה. נקראתי בדחיפות למיון וקיבלתי לידיי מטופלת שנפגעה כתוצאה מהתפוצצות המחבל המתאבד, כך שכל עצמותיו התרסקו ונכנסו לה רסיסים לצוואר. בניתוח דחוף הוצאו מגופה הרסיסים שהיו למעשה עצמות אדם ונשלחו לאבו כביר לצורך בדיקה. הסתבר שהן היו נגועות בדלקת כבד נגיפית B. אותה אישה למעשה נדבקה במחלה וקיבלה טיפול בהתאם כדי למנוע את התפשטות המחלה. לולא החליטו צוות הרופאים לשלוח את העצמות לבדיקה, אותה אישה לא היתה מגלה כלל שנדבקה במחלה ולא היתה מקבלת טיפול בהקדם. סיפור מיוחד זה זכה להתפרסם בספר 'טרור ורפואה'".
אם לא היית רופא…?
"הייתי ארכיטקט או צייר. בתקופת התיכון והצבא אהבתי מאוד לצייר בשמן פורטרטים וציורים סוריאליסטיים. עם זאת, תחום הרפואה משך אותי מאז תקופת התיכון כשלמדתי במגמת ביולוגיה ואף התנדבתי במד"א מספר שנים".
מהם התחביבים שלך?
"ציור, צילום וטיולים. אני מאוד אוהב לטייל ברחבי העולם ולצלם מקומות מיוחדים. לאחרונה חזרתי מטיול באתיופיה, שם צילמתי מקומות מרהיבים ותיעדתי רגעים יפים של השבטים המתגוררים בדרום המדינה".
מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?
"תמיד לשאוף להעניק למטופלים רפואה ברמה מקצועית גבוהה תוך מתן שירות אישי למטופלים –רפואה מותאמת אישית. חשוב לי מאוד גם להקדיש מזמני ומהמשאבים שברשותי על מנת ללמד בצורה המקצועית והטובה ביותר את הדור הבא של הרופאים".
לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?
"הייתי מעביר יותר תקציבים לבתי החולים ומאפשר לרופאים לעבוד ביותר נינוחות ובלי לחץ, כולל מתן זמן למחקר על ידי הוספת תקנים. יש לתת יותר משאבים לרופאים כדי שלא ילכו ל'עבודות נוספות' וישקיעו את זמנם בעבודה הציבורית".
